החלטה בתיק בש"א 181362/07

1.         בפני בקשת התובע, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה, בהחלטתה מיום 2.7.07, כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 1/5/06 (להלן: "התאונה").

2.         התובע מנמק בקשתו להבאת ראיות לסתור, בהחמרה שחלה במצבו, לאחר שנבדק על ידי הועדה הרפואית לעררים. התובע תומך טענתו, בתעוד רפואי מהמרפאה האורטופדית במרכז רפואי רבין, מימים 31.5.07 ו- 12.7.07, המתעדים תלונות בדבר כאבי גב קורנים לרגל שמאל, וכן סיכום מחלה, מיום 7.8.07, על פיו התובע אושפז לצורך ניתוח שאיבת דיסק L4-5 ושוחרר בהמלצה לחופשת מחלה, למשך שלושה שבועות. התובע מוסיף וטוען כי ביום 29.10.07, נבדק על ידי ועדה רפואית של המל"ל, במסגרת נכות כללית אשר קבעה נכות זמנית, בשיעור 37%, בגין מצב לאחר צליפת שוט והגבלה בתנועות עמ"ש מותני.

3.         הנתבעת מתנגדת לבקשה ומפנה לעברו הרפואי של התובע, לרבות תלונות על כאבי גב תחתון והזרקות אפידורליות שהתובע קיבל, החל משנת 1999.

            הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בבדיקת הועדה הרפואית, לא נמצאה הגבלה בתנועות, וכי אין מדובר בהחמרה משמעותית במצב שכן שאיבת דיסק, אין משמעה ניתוח בעמוד השדרה אלא פרוצדורה, המבוצעת בהרדמה מקומית ואשר אינה שונה במהותה, מהזרקות אפידורליות שהתובע קיבל בעבר.

            אשר לקביעת הועדה הרפואית, במסגרת נכות כללית, הנתבעת מטעימה כי מדובר בנכות זמנית, אשר נקבעה פחות משלושה חודשים, לאחר שאיבת הדיסק, כך שאין מדובר בקביעות סותרות.

            לחלופין טוענת הנתבעת כי היה ובקשת התובע להבאת ראיות לסתור תתקבל, יש להטיל שכר המומחה על התובע ולעכב בדיקתו, עד לגיבוש מצבו, אשר לכאורה, טרם התייצב.

            דיון

4.         קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח הוראות סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

5.         סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            הלכה היא היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים מיוחדים וחריגים. בית המשפט, הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל פי דין היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרה, או טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון  בבית המשפט (ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4)   505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד פד"י מה (4) 77, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 495, 494).

ברע"א 863/94 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4) 5, נפסק, מפי כב' השופט (כתוארו אז), אור כי: "... הכל מסכימים, שאם חל שינוי במצבו של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על פי כל דין ועד לדיון בבית המשפט, יצדיק שינוי כזה הבאת ראיות לסתור...".

6.         לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, סבורה אני כי הגם שלא חלף זמן רב, ממועד בדיקתו של התובע, על ידי הועדה הרפואית לעררים, הרי עצם העובדה שלאחר מועד בדיקתו של התובע, על ידי הועדה הרפואית לעררים, אושפז התובע, לצורך ביצוע פרוצדורה של שאיבת דיסק, עשויה להעיד על החמרה במצב. היות ועובדת אשפוזו של התובע והפרוצדורה הרפואית שעבר, לא נדונו ולא נבחנו על ידי הועדה הרפואית, שכן התרחשו לאחר מועד בדיקתה, יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה, על דרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. איני מתעלמת מהתעוד הרפואי שהוצג על ידי הנתבעת והמעיד על תלונות בדבר כאבי גב, שנים רבות עובר לתאונה, אלא שהשינוי שחל במצבו של התובע, לאחר מועד בדיקתו, מצדיק לטעמי, מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יתבקש לחוות דעתו בשאלת מצבו של התובע והקשר בינו לבין התאונה, אם קיים כזה, ולמותר לציין כי ניתן יהא להציג בפני המומחה את התעוד הרפואי, במלואו.

7.         כמומחה מתמנה ד"ר מיכאל טנצמן.

            כתב מינוי יוצא בנפרד.

למומחה יועבר חומר רפואי בלבד, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986.

            למען הסר ספק, דו"חות הועדות הרפואיות של המל"ל, לא יועברו למומחה.

            בנסיבות העניין, התובע ישא בשכר המומחה וכל טענה שמורה לו להמשך ההליכים.

            מועד הבדיקה יקבע לאחר 1.8.08.

            בנסיבות אלה, נדחה לקד"מ, ליום 20.11.08, שעה: 08:30.